גבולותיה הגיאוגרפיים של הזכות להישכח

הוראה של הרגולטור הצרפתי (CNIL) לגוגל להסיר קישור לתוצאה במנוע חיפוש איננה מחייבת באופן אוטומטי הסרה גלובלית שלו – כך קבע בית המשפט האירופי לצדק.

בשנת 2015 הורה הרגולטור הצרפתי לגוגל להסיר קישור לתוצאת חיפוש הנוגעת למידע על אדם, מכל מנועי החיפוש הגלובליים של החברה. גוגל הסכימה להסיר את הקישור אך ורק ממנוע החיפוש של המדינה בא נמצא האדם שהגיש את הבקשה. הרגולטור דחה את הצעת הפשרה של גוגל לחסום את הגישה למנועי החיפוש הגלובליים רק עבור גולשים מתוך המדינה החברה.

בעקבות סירובה של גוגל להסרה גלובלית השית הרגולטור קנס של 100,000 יורו על גוגל. גוגל עירערה על החלטת הרגולטור בפני בית המשפט העליון הצרפתי. זה האחרון פנה לבית המשפט האירופי לצדק, בשאלה האם קיימת תחולה אוטומטית גלובלית, לבקשה שהתקבלה להסרת קישור ממנוע חיפוש.

בתשובתו ציין בית המשפט כי הזכות להישכח אינה קיימת בכמה מדינות מחוץ לאיחוד או לפחות אינה זהה לזו שבאיחוד. יתר על כן, גם עריכת איזון בין הזכות לפרטיות לבין הזכות לחופש המידע עשוי להתבצע באופן שונה בין מדינות. לפיכך, קובע בית המשפט כי למרות שאין חובה חוקית להסרה אוטומטית גלובלית מחוץ לאיחוד, עקרון העקביות בתקנות האירופיות להגנת מידע (GDPR) מחייב הסרת הקישור בכל מדינות האיחוד ולא רק במדינה בה נמצא האדם שהמידע אודותיו.

עם זאת, אף על פי שאין חובה חוקית להסרה גלובלית, קובע בית המשפט כי לבתי המשפט המדינתיים, כמו גם לרשויות הגנת המידע, קיימת סמכות לחייב הסרה גלובלית לגופו של מקרה בכפוף לעריכת איזון בין הזכויות.

בית המשפט הדגיש כי אין בסעיף הזכות להישכח התייחסות המאפשרת להחיל את הזכות גם מחוץ לאיחוד, ולא ניכר כי המחוקק התכוון להחיל על מפעיל כמו גוגל שהסעיף חל לגביו, חובה להסיר קישורים מגרסאות של מנועי חיפוש מחוץ לאיחוד. לא מן הנמנע כי להדגשה זו של בית המשפט עשויות להיות השלכות אף מעבר למקרה הנדון. נראה כי בית המשפט בחר להתעלם מכוונת המחוקק האירופי כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 3(2) לתקנות, להרחיב את תחולת התקנות גם על ארגונים מחוץ לאיחוד.

בהערת אגב, ציין בית המשפט כי גם בין מדינות האיחוד לא בהכרח קיימת גישה זהה באשר לאיזון הערכים של הזכות לפרטיות והזכות לחופש המידע. זאת מפאת ההוראות בתקנות המאפשרות החרגה מדינתית בנושא זה, ולכן ישנה חשיבות לשיתוף הפעולה בין הרגולטורים כשנדרשת הסרה באיחוד וקבלת החלטה אחידה ומחייבת של פאנל הרגולטורים האירופי (EDPB). לעומת זאת, הוראה של רגולטור אירופי להסרה גלובלית מחוץ לאיחוד לא מחייבת תיאום שלו עם שאר הרגולטורים.

בישראל אמנם הזכות להישכח איננה מעוגנת בחוק הגנת הפרטיות. נושא מידע רשאי לבקש את מחיקת המידע אודותיו רק כאשר המידע איננו שלם ברור או מעודכן, אולם גם אם הייתה קיימת זכות כזאת, הפעלת סמכות חוץ טריטוריאלית לפי חוק הגנת הפרטיות איננה פשוטה מבחינה משפטית.

במאי השנה פורסם דו”ח מבקר המדינה על היבטים בהגנה על הפרטיות במאגרי מידע. בדו”ח נקבע כי יש לחזק את הרשות להגנת הפרטיות במתן כלי אכיפה אפקטיביים, להגנה על הפרטיות של תושבי ישראל מפני תאגידים בין-לאומיים. בעניין זה ציין המבקר כי במענה על פניית הרשות השיבה מחלקת ייעוץ וחקיקה (משפט בין-לאומי), כי קיימות נסיבות המצדיקות הפעלת סמכויות מכוח הדין האזרחי והמנהלי על תאגידים הפועלים מחוץ לישראל, אך בה בעת ציינה כי יש להיזהר בהטלת סנקציות מנהליות על אותם תאגידים.

מאמר זה נכתב על ידי נעם רוזן עבור המכון למדיניות טכנולוגיה ופורסם בזירת הדעות במגזין  דה מרקר בתאריך 20.11.19